שנת הפלאות של אלברט איינשטיין
המאמרים רמי המעלה פורסמו בשנתון הפיזיקה, Annalen der Physik, כתב העת המדעי הנחשב ביותר באותה תקופה, ועסקו בארבעת הנושאים הבאים: התופעה הפוטואלקטרית, תנועה בראונית, תורת היחסות הפרטית, ושקילות המסה והאנרגיה. בשנת 2005 צוינה שנת הפיזיקה העולמית לחגיגות 100 שנים לפרסומם של המאמרים האוונגרדיים, והנה בשנת 2015, 110 שנים לפרסום המאמרים, ניצבת תוכנת ®COMSOL Multiphysics בחזית הפיזיקה, מציעה למדענים, פיזיקאים, מהנדסים וחוקרים את כל הכלים הטכנולוגיים החדשניים והמתקדמים ביותר. בדיוק כמו שעשה אלברט איינשטיין בעזרת האמצעים שהיו רלוונטיים לתקופתו.
ממש כמו שמאמריו של איינשטיין עשו פלאות בעולם הפיזיקלי בשנת 1905, כך עושה בשנת 2015 תוכנת ®COMSOL Multiphysics עם הגישה המולטיפיזיקלית המהפכנית. הממשק הפשוט והאינטואיטיבי של התוכנה מאפשר לצמד כל שילוב בלתי מוגבל של תופעות פיזיקליות, פרמטרים, משתנים וכיוצא בזה, ולבצע אנליזה נומרית אמינה ומדויקת בסביבת סימולציה חדשנית ומתקדמת.
באותו זמן בו המאמרים נכתבו, לאיינשטיין לא הייתה גישה נוחה לחומרים מדעיים שלמים שיסייעו לו להבין טוב יותר את התחומים אותם חקר, על אף שהוא קרא באופן קבוע וכתב ביקורות למגזין “שנתון הפיזיקה”. בנוסף, היו מעט מאוד קולגות מעולם המדע אשר היו זמינים לדון בתיאוריות שלו. איינשטיין עבד כבוחן במשרד פטנטים בברן, שוויץ, ומאוחר יותר הוא אמר על אחד העובדים שם, מישל בסו, שהוא “לא יכול היה למצוא אוזן קשבת טובה יותר לרעיונותיו בכל רחבי אירופה”.
בשנת 1900, הרצאה בשם “ענני המאה ה- 19 מעל התיאוריה הדינאמית של חום ואור” של הלורד קלווין, הציעה כי לפיזיקה אין הסברים מספקים לתוצאות של ניסוי מייקלסון-מורלי ושל קרינת גוף שחור. כפי שהוצג, תורת היחסות הפרטית סיפקה הנמקה לתוצאות של ניסוי מייקלסון-מורלי. התיאוריות של איינשטיין אודות התופעה הפוטואלקטרית הרחיבו את תיאוריית הקוונטים שפיתח מקס פלאנק בנימוקו המוצלח לקרינת גוף שחור.
על אף התהילה הגדולה שהושגה ע”י עבודותיו האחרות, כמו זו על תורת היחסות הפרטית, הייתה זו עבודתו על התופעה הפוטואלקטרית שזיכתה אותו בפרס נובל ב- 1921: “עבור השירות לפיזיקה התיאורטית ובמיוחד עבור הגילוי של חוק התופעה הפוטואלקטרית”. הוועדה לפרס נובל המתינה בסבלנות לאישור ניסויי של תורת היחסות הפרטית; למרות זאת, דבר לא התקרב לכך עד לניסויי התרחבות הזמן של איב וסטילוול (1938), (1941), ורוסי והאל (1941).